את ההשראה לכתיבת ספר העוסק בלימוד חוכמת העבר ומשליך ממנה על חיי ההווה קיבלתי
מהסבים והסבתות שלי ומהורי ממשיכי דרכם, שכמעט בכל מפגש או שיחה שזרו עצות מחכימות
המבוססות על הכתבים ההיסטוריים של העם היהודי.
הסבים שלי היו יהודים מאמינים, חובשי כיפה, שחייהם התנהלו לאורה של תורה ולפי הנחייתם של כתבי החכמים, כמו הגמרא והמשנה.
סבי מצד אבי, יעקב חודפי, אומר לי עד היום את המשפט "סוף מעשה במחשבה תחילה", שלקוח מהפיוט "לכה דודי לקראת כלה" שחיבר המקובל רבי שלמה הלוי אלקבץ במאה השש-עשרה (1548, שנת ה'ש"ח). משפט זה עודד אותי לחשוב כמה פעמים לפני כל החלטה או פעולה משמעותית.
דוגמה מאלפת נוספת לחיים על פי דברי החכמים נצרבה בתודעתי בעקבות מקרה שקרה לסבי מצד אמי, שלמה צויבל ז"ל, שהספר מוקדש לזכרו ולזכר אשתו, סבתי יפה צויבל ז"ל. לסבי היה ויכוח עם אחד משכניו על זכות השימוש בדרך משותפת שעוברת בין שני הבתים שלהם. כל אדם מן השורה היה מצלצל לעורך דין ומוציא מכתב מסודר עם כל הנימוקים המשכנעים בצדקתו.
סבי, לעומת זאת, הלך לביתו וחזר עם ספר גמרא, מסכת בבא בתרא, פתח בדף ב' עמוד א' והתחיל לקרוא לשכן את דברי חכמינו ז"ל על מקרה דומה של "דרך משותפת".
האמונה הפשוטה של סבי בצדקת דברי החכמים ובהתאמתם לזמננו אנו היתה פשוט מפליאה.
היכולת ללמוד מהעבר, ללא צורך "להמציא את הגלגל" בכל פעם מחדש, היא חשובה ביותר.
אמנם תמיד יש לוודא שהנסיבות אכן זהות ושלא השתנו דברים מהותיים, אך בדרך כלל צריך פשוט להביט לאחור ולמצוא דברי חוכמה רבים, יפים ומועילים, שיכולים לפחות להוות בסיס מצוין להתחלה.